במקור, גטו הינה שכונה. מהמאה
ה-20, השימוש היחיד למילה גטו הינו בהקשר הנאצי. השימוש הנאצי הינו כינוס
אוכלוסייה בשכונה או במס' רחובות, הסגורים בחומה או גדרות תיל, עם שער, תוך פיקוח
על האוכלוסייה המיושבת.
הגטאות הוקמו בשכונות לא
יהודיות מכיוון שהיהודים גרו ברווחה טובה. בשכונות הגטו נמצאו דירות קטנות יותר
וצנועות יותר. צמרת הקצונה הנאצית השתכנה
בבתים המפוארים יותר של היהודים המפונים.
הגטאות לא היו בגרמניה. בגרמניה
היו רק מחנות ריכוז למתנגדי המשטר וכד'. הגטאות ליהודים נמצאים בעיקר בפולין
ובמדינות הכבושות במערב אירופה ובמזרחה.
לא היה בהכרח פיצוי לפולנים
שפונו מבתיהם לטובת הגטו.
באזורים חקלאיים התקיימו גטאות
קטנים. בגטאות אלה התקיימו ימי שוק. הענישה הייתה פחות מחמירה.
1939-1945 מוקמים גטאות הממשיכים ומתקיימים עד סוף המלחמה.
הם מדללים במהלך המלחמה.
1939-1942 עיקר הדילול של
אוכלוסיית הגטו.
המטרות האמתיות בהקמת הגטאות
|
המטרות המוצהרות בהקמת הגטאות
|
1. ריכוז
ובידוד היהודים:
ריכוזם למקום אחד, ובידולם מהאוכלוסייה הכללים.
כל יהודי מסומן בטלאי צהוב. העונש על
אי ענידת הטלאי הצהוב הוא מוות. הנאצים
מקצים להם מקום מגורים.
יש רישום מסודר מי נמצא איפה מתי.
מטרת הרישום היא פיקוח.
ניטלת חירותו של אדם בחופש התנועה.
2. הרס
התשתית הכלכלית של היהודים:
אריזציה
החרמת כל הרכוש היהודי- מפעלים,
חנויות, בתי עסק וכו'. ברגע שהמשפחות היהודיות נכנסות לגטו יש כמות מוגבלת של
דברים שניתן לקחת איתם (מס' מזוודות מוגבל, מס' שמיכות מוגבל, מס' נעליים מוגבל
וכיו"ב).
היהודים מנסים להחביא כמה שיותר.
יהודי שהחביא יותר הצליח לשרוד יותר.
3. שימוש
בכוח עבודה יהודי:
כוח עבודה
זמין וחינמי. נחטפו יהודים למחנות עבודה. לאחר הקמת הגטאות, לקיחת היהודים
למחנות העבודה הייתה מסודרת יותר.
עבודה=חיים
אם אדם עובד הוא מקבל אישור עבודה. עם
אישור עבודה אדם יכול להגיע לעבודה. בעבודה היו מקבלים היהודים אוכל, אשר חלקו
היה נשמר למשפחה.
ישנה שמירה על שגרת חיים. שמירה על
השפיות.
בגטאות מוקמים מפעלים גם ע"י
לא-נאצים. מפעלים אלה מייצרים דברים לשירות הצבא הנאצי- מדים, תחמושת, סירים,
כלי מטבח וכו'.
לעיתים, היהודים יזמו הקמת מפעלים על
מנת ליצור עוד מקומות עבודה. בשל כך היו בטוחים שברגע שיהיו חיוניים לנאצים, הם
ינצלו.
היהודים שירתו גם בבתי הנאצים במטבח
וניקיון, עבדו עבודות בניין, סלילת כבישים וכו'.
4. פגיעה
תרבותית רוחנית:
-
הפסקת מערכת החינוך הפורמלית. אין גני
ילדים, אין בתי ספר, אוניברסיטאות וכד'. כל לימוד הינו לימוד בסתר.
-
אסור לקיים את פולחן הדת היהודית
בגלוי. איסור על בתי כנסת, תפילה בציבור, לימוד דת, ישיבות.
פגיעה ברוח היהודי. לא לתת
מזון רוחני בנוסף לחוסר במזון הפיזי. לא לאפשר מקום מפלט. רמת החומרה תלויה במפקד הגטו ובמערכת היחסים
בין ראש היודנראט למפקד הגטו.
בכל זאת, אין גטו שלא התקיימה
בו מערכת חינוך בסתר.
5. יצירת
עמימות בחיי היהודים:
מערכת החיים של היהודים לא ברורה. שום דבר לא בטוח שיקרה מחר. מעבר לרעב,
הצפיפות, לתנאי התברואה הקשים, צפיפות מגורים ורעב היהודי לא יודע מה יקרה עוד
דקה, שעה, יום. מה הנאצים יעשו בכל רגע נתון? זוהי מטרה אמיתי של הגרמנים ליצור
עמימות כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית. לאן נוסעים במשלוחים ברכבות?
6. גירוש
היהודים למקום לא ידוע:
בפולין הוקמו 6 מחנות השמדה. באופן מסודר נרצחו בהם יהודים. הגירושים התחילו
קודם לכן לכל מני מקומות אחרים. גירוש מהשטחים הכבושים. ליהודים לא אומרים לאן
הוא מגורש. למחנה עבודה/גטו/מחנה השמדה. זהו גם חלק מהעמימות. אפילו הנאצים לא תכננו את הכל מראש. תמיד
הם מצאו מקומות חדשים לגירוש היהודים.
|
1. הקמת
הגטאות היא כדי למנוע ספסרות במזון. ספסרות היא מכירת מוצרים במכירים מופקעים
בשוק השחור. הגרמנים אחראיים על המזון שנמצא בגטו ולכן הם חשבו שלא תהיה ספסרות.
2. למנוע
הפצת הודעות שווא חתרניות ותבוסתניות מצד היהודים. יהודים מאז תחילת המלחמה עסקו
להפיץ שמועות לגבי הנאצים כמו פגיעה ביהודים, מדיניות גזענית, העולם שותק (לשון
סגי נהור). הסיבה לכליאת היהודים בגטו היא הפסקת השמועות הללו.
3. למנוע
הפצת מגיפות. הנאצים רוצים להגן על היהודים. המלחמה גורמת להשתוללות המגיפות. אם
הם יסגרו במקום אחד, יוכלו הנאצים לשמור על מצב סניטרי תקין.
4. האוכלוסייה
המקומית היא אנטישמית ולכן יש לקבץ את היהודים כדי למנוע פגיעה בהם.
מטרות
אלה מופנות גם כלפי היהודים וגם כלפי העולם החופשי.
|
3 מאבקים בחייו של יהודי בכל
יום:
1.
מאבק על הלחם- ניתנו 270 קלוריות
ביום.
2.
מאבק על העבודה- עבודה=חיים. נשמרת
השפיות.
3.
מאבק על התקווה- כל יהודי מנסה
לקיים אורח חיים נורמטיבי בגטו. ספרייה, בית ספר, תיאטרון וכו'.
היהודים מוצאים עצמם מופרדים
ומבודדים מאחורי חומות הגטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה