דמוקרטיה

דמוקרטיה כצורת ממשל

"ממשל העם בידי העם ולמען העם"_{(א. לינקולן)}

העם הוא הגורם המרכזי השולט על עצמו.  בתקופה המודרנית הדמוקרטיה שמה דגש על מוסדות ונהלים. ישנם עקרונות המנחים את הדמוקרטיה. בלעדיהם הדמוקרטיה אינה דמוקרטיה, למשל:

·         הפרדת רשויות

·         החירות חופשיות

·         הכרעת הרוב

·         פלורליזם

·         הסכמיות

ועוד ועוד.

לא כל הדמוקרטיות זהות. חלקן מדגישות חלקים שונים במאפייניהם.

דמוקרטיה כערך

"האדם הוא יצור תבוני ונולד עם "זכויות טבעיות"- שאינן ניתנו לו ע"י אף גורם של שלטון או מדינה, ולכן אינן יכולות להילקח ממנו ע"י אף גורם שהוא שלטון או מדינה"_{(ג'ון לוק)}

תק' ההשכלה הביאה את הרעיונות של ליברליות והומניות לתודעה. העמידה את האדם במרכז. עד תקופת ההשכלה הכנסייה במרכז. תפישה חדשה לחלוטין.

אמנה חברתית ç למדינה. אנשים התחילו להתווכח על ענייני אדמה וכדומה. הגיעו להסכמה- לחלק בין קבוצות בני האדם טריטוריות, ובכל טריטוריה יהיה שלטון עצמאי. מטרת ה"מדינה" תהיה לשמור על זכויותיהם הטבעיות של בני האדם החיים באותה טריטוריה.

האמנה החברתית מושתתת על כבוד האדם ß פלורליזם וסובלנות (אני אסבול בהקשבה לאחר מתוך עקרון כבוד האדם).

ערכי יסוד בדמוקרטיה

חירות

כל בני האדם נולדו חופשיים, לא תלויים בשלטון או במדינה. כל אדם יכול לבחור באופן חופשי מהטוב לו, מה מתאים לו, כיצד הוא רוצה לחיות את חייו.

שוויון

כל בני האדם נולדו שווים.

שני ערכים אלה משחקים תפקיד מרכזי בכל שלטון דמוקרטי.

תפקידה של המדינה המודרנית לדאוג לשוויון הזדמנויות לכל אזרחיה:

·         חוק חינוך חינם.

·         ביטוח בריאות.

תמיד ישנו מתח בין החירות והשוויון. הניסיון לפשר בין שני ערכים אלה הוליד דגמים שונים של מודלים למשטרים דמוקרטיים. חלק בחרו להדגיש את עיקרון החירות וחלק בחרו להדגיש את עקרון השוויון.

האמנה החברתית

תק' ההשכלה:

עפ"י האמנה החברתית בתק' זו, עם הקמתן של המדינות המודרניות הוחלט על מערכת יחסים בין בני האדם והמדינה. כיצד תתנהל המדינה לאוכלוסייה שחיה בה.

אם בני האדם חופשיים ושווים זה לזה, אז יש להם אינטרס משותף לקיום מדינה.

המשטר מאפשר לכל אדם במדינה להיות "יצור אוטונומי חופשי" והמדינה תגן על חירותו ועל זכויותיו. העם הוא הריבון.

במאה ה-18 הרעיון הזה מתחיל להתפתח.

כשמדובר בבני אדם מדובר בזכויות, וכשמדובר במשטר תמיד מדובר על הגבלות.

בכל מדינה דמוקרטית חייבים להתקיים :

1.       שלטון העם- כל אחת לתקופה מתקיימות בחירות דמוקרטיות לשלטון חדש.

2.       הכרעת הרוב- "המיעוט של היום הוא הרוב של מחר". לא רק סוג הרוב. במשטר דמוקרטי חייבים לשאול את רצון העם.

3.       חייבים להתקיים בו"ז כל עקרונות הדמוקרטיה. אין חצי דמוקרטיה. כל עקרונות הדמוקרטיה באים לידי ביטוי (חירות, חופש ביטוי, שוויון בפני החוק וכיו"ב).

א.      עיקרון שלטון העם

ב.       עקרון החלטת הרוב

ג.        עקרון הפלורליזם

ד.       עקרון זכויות אדם ואזרח

ה.      הפרדת רשויות

ו.        חילופי שלטון

ז.        שלטון החוק

ח.      שוויון בפני החוק

כשגישה מעדיפה את החירות על פני השוויון היא נקרית "גישה ליברלית"- שוק חופשי, לא מתערבת בחיי העם. "גישת הצווארון הלבן". מקצועות חופשיים. לא מתערבת בחיי הפרט אך לא מתעלמת מהשוויון.

לעומתה, הגישה הסוציאל דמוקרטית מדגישה את עיקרון השוויון. מתערבת בחיי העם. מתערבת בחוק. גישה קהילתית. גישה חברתית.

2 הגישות דמוקרטיות ושתיהם מציגות חירות בשוויון. אמנם במינון שונה אך מציגות אותם.

רוב המדינות הדמוקרטיות לא ליברליות ולא סוציאל דמוקרטיות אלא "הדרך השלישית":

מדינת רווחה-

משותף לגישה ליברלית וסוציאל דמוקרטית-

1.       מדיניות דמוקרטית.

2.       ערכי היסוד: חירות + שוויון

עקרון שלטון העם הוא העיקרון הבסיסי בדמוקרטיה. העם הוא הריבוןç בחירות חופשיות אחת לזמן קבוע. סדירות.

עקרונות הדמוקרטיה:

מובן פורמלי	מובן מהותי
טכני. כיצד להוציא אל הפועל את העיקרון. מה הרשות האחראי תעל כך צריכה לעשות. לדוגמא: אם הכנסת רוצה לחוקק חוק, יש לערוך 3 קריאות. טכניקה ולא המהות. לדאוג לתהליך הוגן.	ההתאמה לעקרונות הדמוקרטיה החופשית. מתעסק בתוכן. לא כל חוק שעובר ב3 קריאות בעל תוכן ראוי.

ישנו שילוב  בין המובן הפורמלי והמובן המהותי בכל עיקרון דמוקרטי.

הסדר הסטטוס קוו

ביטוי למדינה יהודית

1947 - החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית (החלטת 181).

שנת המפנה בין הדתיים לחילוניים בארץ.

אגודת ישראל (הדתיים) --- מנגד --- מפלגות הפועלים (דוד בן גוריון בראשם).

ע"פ דעתו של דוד בן גוריון, אף על פי שהוא חילוני לגמרי, היא שמדינת ישראל צריכה להיות בעלת צביון יהודי.

הסכם הסטטוס קוו נחתם בין המפלגות הדתיות לחילוניות במטרה לשמור על המצב הקיים בין דתיים לחילוניים במדינה היהודית שתקום, כלומר, לשמור על מה שהיה בתקופת היישוב.

סטטוס קוו = (בעברית) שמירה על המצב הקיים.

מועצת העם הזמנית (הממשלה שבדרך) - היא זאת שהעלתה וחתמה על הסכם הסטטוס קוו.

סעיפי ההסכם:

1.       שמירת כשרות במקומות ציבוריים (בתי ספר, פרלמנט, משרדי הממשלה, צה"ל, וכו').

נוהל/חקיקת משנה - הוראה של הרשות המבצעת, לא חוק רשמי.

*פקודת הכשרות בצה"ל (1953) - פקודה רשמית, חוקית.

2.       שמירת שבת במקומות ציבוריים - שמירת שבת בפרהסיה: "חוק שעות עבודה ומנוחה" 1951, תוקן בשנת 1996.

ל"חוק שעות עבודה ומנוחה" ישנו פן דתי ופן חברתי, מצד אחד הוא מאפשר יום מנוחה לכל אדם ע"פ דתו ומצד שני הוא שומר שלא יעבידו אף אדם יתר על המידה בניגוד לרצונו.

3.       חוק אוטונומי דתי- חינוך חרדי עצמאי. הוא אומר שהוא מתכחש למקצועות הליבה. שר החינוך התנה מתן תקציב לבתי ספר חרדים בלימוד מקצועות הליבה. בשם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, ניתן חינוך אוטונומי דתי (עצמאי).

4.       מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים לעסוק בענייני אישות- ענייני משפחה, נישואים, גירושים וכיו"ב. מי שאינו יהודי, יתנהל לפי דתו. ç חוק בתי דין רבניים 1953: כל ענייני האישות נערכים אך ורק בבתי דין רבניים או מקביליהם בדתות השונות. אין נישואים אזרחיים. חוק זה מחזק את הלאומיות האתנית.

המיעוט הערבי רואה באופייה היהודי של המדינה גורם מפלה. בעיקר "חוק השבות". מכאן הגיע המושג "זכות השיבה"

©גופר עודד

חוק השבות- 1950

החוק מתבסס על הכתוב במגילה. חוק בעל אופי חוקתי שאינו חוק יסוד.

חוקה:

1.      סדרי שלטון ואופיו.

2.      זכויות אדם ואזרח.

3.      מערכת היחסים בין השלטון לאזרחיו.

חוקה פורמלית.

חוק השבות מעניק למדינה אופי יהודי. חוק השבות מעניק למדינה אופי של לאומיות אתנית.

סעיפי החוק:

1.      כל יהודי זכאי לעלות ארצה.

2.      א. העלייה תעשה עפ"י אשרת עולה.

ב. אשרת עולה תינתן לכל יהודי שרוצה להשתקע בישראל, חוץ מאם החליט שר הפנים שהמבקש :

·         פועל נגד העם היהודי

·         עלול לסכן את בטחון המדינה או בריאות הציבור.

·         בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

3.      תעודת עולה:

א.      יהודי שבא לישראל והביע רצון להשתקע בה.

ב.      כל הסייגים בסעיף 2ב' יחולו גם על קבלת תעודת עולה.

4.      תושבים וילדים:

א.      כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תוקפו של החוק וכל יהודי שנולד בארץ בין תחילת תוקפו של החוק ובין אחריו, דינו כדין מי שעלה לפני חוק זה.

זכויות בני משפחה: מתייחסות לילדים, 3 דורות, סבים וסבתות, בני זוג וכו'.

מיהו יהודי? שאלה שהתנוססה בראש החוק. מי רשאי לעלות ולקבל אזרחות?

·         הואתודוכסים: מי שנולד לאם יהודייה או התגייר כהלכה.

·         מי שקיבל חינוך יהודי ו/או ציוני.

·         מי שמגדיר עצמו ומרגיש כיהודי.

·         מי שמגדיר עצמו יהודי מבחינה לאומית.

ישנן עוד גרסאות למיהו יהודי.

בראשית המדינה ישנה עמימות חוקית.

מלחמת ששת הימים היוותה שיא מבחינה צבאית, ונקודה למחשבה מבחינה אישית. מביאה לכמה תובנות.

בג"ץ רופאיזן 1970-  רופאיזן היה יהודי שהמיר את דתו בעקבות סיפור הצלתו בשואה. הוא תבע ממשרד הפנים להכיר בו על- פי סעיף הלאום כיהודי, ולאפשר לו לעלות למדינת ישראל מכורח חוק השבות למרות שעפ"י דתו הוא נוצרי. ביקש להפריד בין דת ללאום- יהודי.

רופאיזן מנמק את רצונו לעלות ארצה:

1.      אני מרגיש יהודי. לכן צריך להכיר בי יהודי למרות שדתי אחרת.

2.      עפ"י ההלכה אני יהודי. נולדתי יהודי.

בג"ץ דוחה את העתירה בטענה שעפ"י התפיסה המקובלת, אדם שהמיר את דתו לא נחשב יהודי.

בג"ץ שליט 1968ç 1970- רס"ן בנימין שליט. קצין בצה"ל. עותר לבג"ץ נגד שר הפנים. הוא אומר שהוא יהודי. הוא גם משרת בצבא. אשתו אינה יהודייה. שניהם מגדירים עצמם כאתאיסטים. שליט ביקש לרשום את ילדיו כיהודים.

נימוקיו של שליט:

1.      אישתי ואני מגדירים עצמנו כחסרי דת ולכן אין משמעות לעובדה שאמם של ילדי אינה יהודייה. זכותו של שליט להגדירו עצמו כך מתוף חופש הדת והמצפון.

2.      אנו מתכוונים לחיות במדינת ישראל ולהעניק לילדנו חינוך יהודי.

מסיבות אלה ביקש שליט לרשום את ילדיו כיהודים.

בקשתו של שליט להגדיר יהדות רק כלאום ולא להתייחס לפן הדתי.

פסיקת בג"ץ: על משרד הפנים לרשום כיהודי כל מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת, בתנאי שההצהרה נאמרה בתום לב. לשר הפנים או לפקידים מטעמו אין סמכות לרשום במרשם האוכלוסין כל רישום שהוא בניגוד להצהרתו של האדם עצמו. יש לרשום את ילדיו של שליט כיהודים בת.ז.

בג"ץ הפריד בין דת ללאום גישה אקטיביסטית

בג"ץ החליט החלטה זו היות ואין הסבר מפורש בחוק למי הוא יהודי. לכן החליט על תקדים משפטי: פרשנות משפטית במקום שאין בו חוק מפורש. על פיה יש לפסוק כל עוד לא נחקק חוק או סעיף חדש בחוק.

שני בג"צים אלה הביאו לתיקון סעיף 4ב' בחוק השבות, ומגדירה מיהו יהודי:

יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או התגייר ואינו בן דת אחרת.

לרבנות הראשית אין יכולת לפקח על כל המתגיירים ברחבי העולם ולכן כל אדם שמגיע עם תעודת גיור מחוץ לגבולות המדינה, אסור למשרד הפנים שלא לרשום אותו כיהודי. 

ליל הבדולח

8-9/11/1938

זבונשין- עיירת הגבול בין פולין לגרמניה. יהודים בוחרים להגר לגרמניה מטעמים כלכליים. יש להם אזרחות פולנית ואין להם אזרחות גרמנית.

27.10.1938- מגורשים מגרמניה כל חסרי הנתינות הגרמנית. הרייך הגרמני מנהיג תהליך זה. כל התושבים צריכים להגיע לתחנת משטרה גרמנית ולקבל שם אישור על שהייתם בגרמניה. 30,000 יהודים שהנתינות שלם פולנית. כשהם רוצים לעבור לפולין, החיילים הפולנים לא מאפשרים להם לחזור לפולין.

7.11.1938- הרשלן גרינשטן רוצח את יועץ השגרירות הגרמנית פון ראט.

הרצח היווה את הסיבה הישירה לליל הבדולח.

בליל הבדולח עברו קציני הA.S ומנפצים חנויות יהודיות, שורפים ספרי תורה וספרים שנכתבו ע"י יהודים. הם יוצרים המולה תוך ריסוס כתובת נאצה כלפי היהודים.

עד שנת 1938, המהלכים כלפי היהודים היו רק תעמולה וחקיקה. ליל הבדולח הינו נקודת מפנה של מעבר לטרור פיזי מטעם השלטון. 91 יהודים נרצחו בעקבות בזיזות הבתים של היהודים. הבזיזות כללו גם הרס של חפצים ודירות ולא רק גניבה.

30,000 נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז.

הנאצים יושבים ומפילים את אשמת הפוגרום על היהודים, מכיוון שהם השתלטו על כל התחומים בגרמניה, ומחליטים שהם צריכים לשאת בתשלום על פעולות הS.A ובקנס של מיליארד מארק.

מדיניות הנאצים כלפי היהודים בשנים 1933-1939

ציר זמן:

        I.            1933-1939: שלב החקיקה, הטרור והתעמולה.

      II.            1939-1941: השלב הראשון של מלחה"ע ה-2 עד תחילתו של "הפתרון הסופי".

    III.            1941-1945: "הפתרון הסופי".

1933- 530,000 יהודים בגרמניה. פחות מאחוז מכלל אוכלוסייה. רובם משתייכים למעמד הבורגני. שכבת "האינטליגנציה העובדת". רק חלק מאוד קטן מהיהודים שייך לבורגנות האמידה (בנקאים, תעשיינים וכד'). בעלי מקצועות חופשיים ורוחניים (רופאים, נגנים)

מדיניות כלפי היהודים

-          חקיקה

-          טרור

מטרת המדיניות היא סילוק היהודים מגרמניה.

1.4.1933 "יום החרם"- עיתון אנטישמי מפרסם סדרת כתבות אנטישמיות נגד היהודים. מתחיל בתעמולה אנטי- יהודית. הוחלט על יום זה כעל יום חרם כללי על בתי העסק היהודיים, אזרחים וגיבוי של פלוגות הSA. אם מישהו ייקנה מוצר בבית עסק יהודי, חיילי הSA יוציאו אותו מהחנות ו"טיפלו" בו.

"החוק להחזרת הפקידות על כנה"

1935: "חוק נירנברג"- המפלגה הנאצית מחליטה להתאסף ולהתארגן על-מנת להחליט החלטות. מחליטה על חוקי נירנברג. 2 חוקים מרכזיים שנחקקו באותו זמן, והופכים להיות חוקים רשמיים במדינה:

חוק אזרחות הרייך: קריטריונים לקבלת אזרחות גרמנית. גם מי שיש לו כבר אזרחות גרמנית, ולא עונה על קריטריונים אלה, נשללת אזרחותו.

1.      א. כל מי שנתון לחסות הרייך, ולכן הרייך מחוייב כלפיו.

ב. נתינות המדינה ניתנת לפי הוראות חוק נתינות הרייך והמדינה.

2.      א. אזרח הרייך- בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו המוכיח בהתנהגותו שהוא נכון וראוי     לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.

ב. זכות האזרחות מוענקת ע"י מתן תעודת אזרחות הרייך.

ג. לאזרח הרייך מוענקות זכויות פוליטיות.

3.      שר הפנים אחראי על יישום החוק.

הנאצים לא הבהירו את כוונתם כדי לא להתחייב על נתינת האזרחות לכל אדם העונה על הקריטריונים.

כל אזרח חייב לפעול לפי העקרונות הנאציים ללא הצבת סימני שאלה.

החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני:

1.      א. נישואים בין יהודים לבין בעלי דם גרמני או קרוב לו אסורים, ואלו שנערכו בעבר או מחוץ לגבולות גרמניה- בטלים.

ב. רק התובע הכללי יכול להגיש בקשה לביטול נישואים.

2.      כל קיום של יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים לבין בעלי דם גרמני או קרוב לו אסורים.

3.      יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או קרוב לו מתחת לגיל 45.

4.      א. אסור ליהודים להניף את דגל הרייך או להשתמש בצבעיו.

ב. מותר להציג את הצבעים היהודיים.

5.      א. העובר על סעיף 1 עונשו מאסר.

ב. העובר על סעיף 2 עונשו מאסר.

ג. העובר על סעיפים 3+4 עונשו מאסר +קנס כספי.

6.      שר הפנים אחראי ליישום החוק.

על שני חוקים אלה הוחלט בועידה בפה אחד.

מטרת החוקים:

1.      להבדיל את היהודים מהגרמני.

2.      לבודד את היהודים חברתית מהחברה הגרמנית.

3.      החקיקה מתייחסת ספציפית ליהודים.

4.      מוציאה את היהודים אל מחוץ לחוק.

1938- שנת המפנה: היטלר מצליח בתחום מדיניות החוץ לספח  שטחים, לצבור כח שמחזק אותו במדיניות פנים נגד היהודים. מראשית 1938 מתחיל שימוש מסיבי בתעמולה אנטי- יהודית, בפעולות טרור קטנות נגד יהודים.

לאחר סיפוח אוסטריה במרץ 1938 מתחיל גל של פעולות טרור נגד היהודים.

דברים אלה מביאים לנישולם המוחלט והסופי מחיי החברה והכלכלה בגרמניה.

אדולף אייכמן: הגירה כפויה- מטעם הS.S. ארגון הגירה מזורזת של יהודים אל מחוץ לשטח הרייך.

27.10.1938- גירוש היהודים מגרמניה בעלי אזרחות פולנית מטעם אייכמן. 30,000 יהודים הוגלו לפולין. פולין לא מקבלת את היהודים. הם נשארים על קו הגבול בעיירה זבונשין.

הרשל גרינשפן: סטודנט יהודי, שחיי בצרפת, שהוריו חייו בזבונשין.