מלכים א' פרק כ"א- כרם נבות

מל"א ט"ז 23-33: רקע על עמרי, אביו של אחאב (23-28)

רקע על אחאב בן עמרי ואיזבל אשתו הצידונית (29-33)

שומרון= ישראל.

אחאב נישא לאיזבל מטעם נישואים פוליטיים. הכותב מציג את הנישואים האלה באופן שלילי.

פס' 1-6:

תשובת נבות לאחאב בפס' 3: "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותיי לך"

תשובת נבות במחשבות אחאב בשובות לביתו בפס' 4: "לא אתן לך את נחלת אבותיי"

תשובת נבות בדרכי אחאב לאיזבל בפס' 6: "לא אתן לך את כרמי"

ברקע לתשובת נבות בפס' 3- בחוקי התורה במדבר ל"ו 7 וויקרא כ"ה 23.

במדבר ל"ו 7- "ולא תיסוב נחלה ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל".

ויקרא כ"ה 23-  "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי".

הסבר להבדל בנוסח בין תשובות נבות בפס' 4 ובפס' 3:

אחאב השמיט את המילים "חלילה לי מה'" שבדברי נבות ורומזים על העוגן החוקי לדבריו על הנימוק לפי חוקי התורה- והוא זוכר את הסירוב של נבות "לא".

הביטוי נחלת אבות שנשאר במחשבות אחאב מלמד אותנו שאחאב יודע ומבין את הסיבה ומלמד אותנו שאחאב מודע לחוקי התורה על העברת נחלות משבט לשבט. אחאב כפוף להם כמלך ישראל. איזבל הינה צידונית ולא ישראלית.

הערה: אחאב מדגים את תפיסת המלוכה בישראל. המלך כפוף לחוקי ה' לעומת איזבל הצידונית שמייצגת את תפיסת השלטון האבסולוטי שרווח במזרח הקדום. המלך הוא גם מקור החוק.

בדבריו לאיזבל אחאב משאיר את המילה "לא" וגם במקום הביטוי "נחלת אבותיי" משנה למילה "כרמי"- כי איזבל אינה מאמינה בחוקי התורה ובעיניה הסירוב מלמד על אי-צייתנותו של נבות, וייתכן שאחאב רצה להביא לתגובתה- השגת הכרם עבורו.

דברים י"ז 6- "עפ"י שני עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת עפ"י עד אחד".

שמות כ"ב 27- "אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תָאר".

ויקרא כ"ד 16- "ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה".

לפי מל"ב ט'- לא הרגו רק את נבות אלא גם את בניו ויורשיו.

כנראה היה נהוג שכשאין לאדם יורשים:

1.      המלך זכאי להכריז על בעלות על שטח בנחלה

2.      הראשון שמכריז על בעלות זוכה בחלקה.

המשך- מלכים א'- כ"א

פס' 10-13: אחיזבל מבקשת מהזקנים להביא שני עדי שקר (בני בליעל) על מנת שיעידו ששמעו את נבוט "מברך" (תיקון סופרים) את האל ואת המלך.

משפט נבות מבויים- למראית עין קוימו במשפט חוקי התורה.

דברים, יז' 6- “עפ"י שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי אחד"

שמות כב' 27- “אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר (א.ר.ר= קללה)"- במשפט נבות.

ויקרא כד' 16- “ונקב שם ה' מות יומת רגם רגמו בו כל העדה..” (מלא', כא' “ויסקלוהו למוות").

לפי מלכים ב' יט'- לא הרגו רק את נבות אלא גם את בניו ויורשיו כנראה היה נהוג שכשאין לאדם יורשים:

1)המלך זכאי להכריז על בעלות על שטח, בנחלה.

2)       או: הראשון שמכריז על בעלות זוכה בחלקה.

במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילרו הכלבים את דמך גם אתה.

איזבל לאחאב: קום רש, לרדת, לרשת (14-16)

ה' לאליהו: “קום רד... ירד שם לרשותו"

עונשו של אחאב- סוף לשלטון שושלתו על ישראל. אחאב מביע חרטה ונוהג מנהגי אבל. ובפס' 27-29: אחאב מביע חרטה. ואליהו מודיע לאחאב שהעונש חבוא בימי בנו (חשיבות החזרה בתשובה).