1924-1929: המצב הכלכלי בגרמניה משתפר: "ימי הזוהר של רפובליקת ויימאר".
1928- ישנם במפלגה הנאצית 100,000 חברים. אלמנט הלאומנות הוא שמאחד את החברים: העמדת הלאום על פני, ועל חשבון הלאומים האחרים.
באותה שנה נעשו בחירות לרייכסטאג. 12 מנדטים מתוך 491 שייכים למפלגה הנאצית. הציבור מגיב באדישות והתקשורת אומרת שזהו מספר זעיר הנאצים הם מיעוט קיצוני.
1930- בחירות נוספות בשל המשבר הכלכלי הקשה בשנת 1929. בבחירות אלה המפלגה הנאצית זוכה ל18.3% מכלל קולות הבוחרים.
הקואליציה מתפוררת והנשיא הינדנבורג משתמש בתקנות לשעת חירום: אם קורה מקרה נוראי, ועקרונות המשטר הדמוקרטי לא מועילים ואפשריים, מותר בצורה קיצונית, לפעול באמצעים אנטי-דמוקרטיים.
לא עבר חוק התקציב ברייכסטאג- מחלק את התקציב בין משרדי הממשל. במקרה זה הפרלמנט מביע אי אמון בממשלה.
הנשיא ממנה בתוקף "תקנות לשעת חירום" את מנהיג מפלגת המרכז הקתולית לראש ממשלה: ברינינג.
הנשיא מסמיך את הממשלה להמשיך בתפקידה ומאשר את תקציב המדינה.
על רקע כל המעשים עליונות המפלגה, עקרון המנהיג וה"פיהרר" מבצבצים ומניחים יסודות לאידיאולוגיה הנאצית.
1932- הינדנבורג הנשיא מסתכסך עם ראש הממשלה. בעקבות הסכסוך ברינינג מתפטר. הינדנבורג מחליט למנות את פון פאפן- איש ימין. פון פאפן הוא ריאקציונר- רוצה להחזיר את השלטון בעבר למקומו. הוינדנבורג ממשיך להישען על חוקי החירום. הממשלה שמרנית ואומרת שמטרתה המרכזית היא להלחם בנאצים, בקומוניסטים ובקיצוניים שרוצים לעשות הפיכה בגרמניה, ולשמור על השלטון בגרמניה.
יולי 1932- נערכות בחירות נוספות. פון פאפן מבין שהוא לא יכול להמשיך בדרכו של הינדנבורג. הנאצים זוכים ב37% מקולות הבוחרים. כ-14 מיליון בוחרים. הנאצים הופכים להיות למפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג.
נובמבר 1932- הנאצים שומרים על מקומם כסיעה הגדולה. הנאצים צוברים כוח כמבשרי הבשורה החדשה לגרמניה. הם ישקמו את גרמניה.
דצמבר 1932- פאפן מתפטר. הממשלה עוברת לבא אחרי פון פאפן ç פון שלייכר- מדינאי רב תככים. הוא אומר שהוא יצליח לפורר, להפריד ולפלג את המפלגה הנאצית.
הינדנבורג מחליט למנות לקאנצלר את ראש הסיעה הגדולה ביותר ç אדולף היטלר. קאנצלר: מעל ראש הממשלה. הינדנבורג רואה בהיטלר כמוצא היחיד לסדר בגרמניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה