מטרת מחבר ספר מלכים

מטרת מחבר ספר מלכים היא לתת הסבר לשלושה אירועים מרכזיים בקורות העם היהודים ומלכיו:

1.      פילוג העם לשתי ממלכות- ישראל ויהודה (928 לפנה"ס בערך- מל"א י"א-י"ב)

2.      גלות ישראל לאשור (722 לפנה"ס בערך- מל"ב י"ז)

3.      חורבן בית ראשון וגלות יהודה לבבל (586 לפנה"ס בערך- מל"ב כ"ה)

הספר נכתב שנים אחרי החורבן. סיום הספר צריך להיות אופטימי ובכך מסיים בהעלאת יהויכין מהכלא. לעומתו, ספר דברי הימים ב' מסיים בהכרזת כורש מכיוון שנכתב כ150 שנים לאחר ספר מלכים ב'.

העורך משתמש באירועים למטרתו הדתית דידקטית (חינוכית)- הוא מסביר את תוצאות האירועים כעונש על החטא המצטבר של העם והמלכים שעבדו אלילים.

בספר לא מסופר על מה כנראה יקרה, אלא על מה שקרה. בספר מסופר על מלך או שליט מסויים, ומסביר שבגללו יבוא חורבן או אסון בעוד זמן מסוים. ההיסטוריוגרף מספר כמו נביא. יודע מה יקרא, ומרשה לעצמו להתנסח כמו נביא.

לספר מלכים יש עקרונות בסיסיים להתרחשויות ההיסטוריות:

1.      עקרון הגמול (שכר ועונש)- קיומו של הצדק האלוהי, והאירועים המתרחשים בהתאם לגמול שזכאי לו העם או המלך:

·         התנהגות העם קובעת את גורלו- לפי חטאים.

·         לפי מעשיו של המלך- עשה הטוב/הרע בעיני ה'. המלך מוערך לפי מעשיו בתחום הדתי ולא המדיני.

עקרון הגמול האופייני לספר מלכים הוא עקרון גמול קיבוצי לדורות. דברי הימים- גמול אישי. מנשה הוא דוגמא מצוינת. בספר מלכים מתוארים כל חטאיו, אך מנשה חיי עד גיל 55 ומת בשיבה טובה. המחבר יסביר שזהו גמול לדורות. חרבן הבית המקדש קורה בגלל מנשה וחטאיו. בספר דברי הימים ב' מסופר כי במקום עונש חזר בתשובה מנשה, כיפר על מעשיו, הטהר, ובכך נמחל לו. מודגש השכר האישי למנשה.

2.      ההיסטוריה אינה מקרית-  ההיסטוריה היא התגשמות דבר אלוהים. אלוהים מבשר את העתיד להתרחש באמצעות נביאיו ושליחיו, ודברים אלה אכן מתרחשים. זוהי הזדמנות להיסטוריוגרף להראות שמה שאלוהים אמר אכן התרחש.